י"ד אב תש"פ
פרידת התלמיד
הרב משה יהודה שניידר כ"ד כסלו תשע"ח    22:46 אוי... אוי... אוי... החברותא נפרד ממרן ראש הישיבה

הגאון רבי משה יהודה שניידר שליט"א, תלמידו הקרוב והחברותא של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, נפרד בכאב בטור מיוחד רווי יגון.

האיך אפשר? האיך אפשר? האיך אפשר לחשוב כזה דבר בכלל.. האיך יעלה על הדעת, עולם בלי רבינו.... אוי לנו... מה נאמר, מה נדבר, אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש.

הרי בכל פעם שנסתלק בעוה"ר לבית עולמו א' מהמיוחדים שבדור, היינו רצים לשמוע את המילה הנכונה, את ההגדרה המדויקת, את המעשה אשר נעשה, אך עכשיו מי יורנו עצה ומי יביננו שמועה, בהסתלק מעלינו נשמת אפינו, רוח קדשך..

ובהיות וכעת בזמן אשכבתיה דרבי, המחשבות מבולבלות, לא כרבינו זצוק"ל הכ"מ שלא הי' מאבד לרגע קט, אף פעם את מנוחת הנפש, באופן מופלא ביותר, אבל בעניי לא זכינו לאפס קצהו, ואין סדר ואין כיוון, חשך אור העולם, נשמת רוח אפינו, אשר אמרנו בצלו נחיה בגויים. מה נעשה ולהיכן נפנה?

אך לכל הפחות ננסה לראות ללמוד משהו שבמשהו ממדרגותיו הנוראות והעצומות של רבינו, ויהיה לו ולנו לזכות.

ראשית – תורה
התמדתו הנוראה של רבינו, אין לתאר ואין לשער. כאשר שנים על גבי שנים לא פסק פומיה מגירסא ממש, ולא יכולנו לראות את רבינו בלי שמעיין בגמרא או כותב חידושיו. ואף כשהיו נכנסין אליו לשאול, היה שומע את השאלה תוך כדי שממשיך לכתוב, ועונה תוך כדי כתיבה, רק בסיום ממש היה מרים ראשו ואומר שלום.

ואף בשנים המאוחרות יותר, כשראה שאין מנוס והכרח הציבור לקבלם ולענות לשואלים, מתחילה היה מקבל בעמידה ליד דלת הכניסה לבית, במשך שעה ושעתיים, באמרו שבאופן כזה אנשים מקצרים, וחוסך זמן. עד שפעם אחת התעלף באמצע השיעור, ואמר לו הרופא שאסור לו לעמוד כ"כ הרבה זמן, התחיל לקבל בחדרו כשהוא יושב, אך היה מוציא את הכסאות מהחדר, כדי שלא יתעכבו אנשים, ואמר לי שהרש"ש לא היו לו כסאות בחדר מטעם זה.

וכן בתקופה מסוימת, כשהתחנן לפניו הרופא, שילך לטייל עשרים דקות כל יום, הסכים לצאת באישון לילה, ורק עם מלווה אחד, שיודע שלא יטרידנו עם שאלות. והי' שקוע במחשבותיו כל הדרך.

וזוכרים תלמידי ישיבת פוניבז' לצעירים, את המשמרות שהי' עושה רבינו הכ"מ בחדרו, ואח"כ בשעת השיעור הי' שם ידו על עיניו לכמה רגעים, ומנמנם, וממשיך את השיעור. אוי.. האיך אפשר לחשוב שרבינו איננו אתנו... אוי.. אוי.

תפילה
כמה שיחות וכמה עבודה השקיע רבנו כל ימי חייו בתפילה, מבהיל על הרעיון. "עבודה" כפשוטו. לא מדבר על הקפדתו לבוא מוקדם לפני התפילה, ולשבת רגוע כדי להתכונן לתפילה. וכשהיה יוצא למנחה או מעריב לבית הכנסת שהי' מהלך חמש דקות, היה יוצא הכי מאוחר רבע שעה לפני זה.

ואיני יכול לשכוח האיך שפעם אחת הזמינו ת"ח יקר לעשות בביתו שילוח הקן, והי' מרחק כמה דקות מבית הכנסת. ועלה רבינו שלש קומות, ודפק עם מטאטא מתחת לרגלי היונה, ושילחה, ורצה בעל הבית שיעלה על הסולם להוריד את הביצים, לקיים ואת הבנים תיקח לך, אך ראה רבינו שעוד כמה רגעים מתחילים מעריב, אמר אלך למעריב, ואחזור לקחת את הביצים, וכך עשה ירד למעריב, וחזר עוד פעם ועלה שלוש קומות, כדי לסיים את המצוה. וכל הטירחא היתה, כדי שלא לאחר מעריב אפילו בדקה. וזה אחד מהרבה מעשים.

והתפילה עצמה, באיזה מתיקות אמר פסוקי דזמרה, כמונה מעות ממש, עם ניגון מיוחד נעים מאד. ובעיקר תפילת שמונה עשרה, איזה עמל השקיע בכונת ברכה ראשונה. עד שהיה ניכר שבזמן שהיה תשוש וחלש, הי' מאריך יותר בברכה ראשונה, כי היה מתאמץ מאד לכוין כל מילה ומילה. והרבה פעמים היה מוליך אצבעו על תיבות התפילה, מילה מילה. איי,, מה יהיה אתנו?

גמילות חסדים
כמדומני שהיסוד של גמילות חסדים, היא "המחשבה על השני", וממילא כבר מסתעף כל המעשים בפועל. וכזה ראינו אצל רבינו הכ"מ, אוי.. יום יום, לחשוב על השני באופן מופלא ביותר.

ובשעתו כשהיה רבינו מקבל קהל בלילה, משעה תשע ורבע עד עשר וחצי, ולאחר מכן ברבע לאחת עשרה התחיל השיעור בזבחים. [הודות להשקעתו הגדולה של ידידנו היקר הר"ר יעקב צ. רוזנשטיין שיחי', שהיה דואג במיוחד לסיים את האנשים לקראת השיעור שיתחיל בזמן]. אי איזה שנים טובות, איזה גן עדן היה. מה יהיה אתנו? ועכ"פ הרבה פעמים הי' רבינו יושב כמה רגעים תפוס בשרעפים, ולא יכלו לדבר אתו. וכמובן שלא העזנו לשאול מה קרה.

אך פעם אחת נכנס המוהל המפורסם מפ"ת הרה"ג ר' שלמה מילר זצ"ל, ואמר לו רבינו, אתה רואה את כל הפתקים עם הצרות שמונחים כאן על השולחן, אם תקרא מה שכתוב כאן לא תוכל לישון שבועיים. והוסיף רבינו שמטעם זה הרבה פעמים אחרי ששומע במשך שעה ארוכה את צערן של ישראל, אינו יכול לרכז את ראשו ללמוד, וצריך למשוך את עצמו בכח כדי שיוכל להתרכז. וכך היה תמיד דואג לכל יחיד ויחיד באופן מופלג ביותר. אוי לנו מה אבדנו. איי, לבן של ישראל כפשוטו.

והרבה אנשים היו המומים כשהיו רואים האיך שרבינו הכ"מ זוכר את צרתם שנים ע"ג שנים,

אומר רבינו, בני ברק האט זאך גענדערט.. בני ברק השתנתה.. היא כבר לא בני ברק שהיתה... אחרי שלאחרונה נסתלקו לבית עולמם פוסק הדור מרן הגר"ש ואזנר זצוק"ל ועוד תלמידי חכמים מופלגים...

ומענין לענין זכורני לפני הרבה שנים, שאל א' את רבינו מה היא המעלה במיוחדת של בני ברק, ואמר לו רבינו מפני שהעמידו אותה החזו"א הסטייפלר והרב מפוניבז'.

מה נאמר ומה נדבר

רבים בהלווייתו של הרב משה רייך ז"ל שהחלה בצפת י"ז אייר תשע"ח
צפו: הלוויה מרטיטה לתינוק - אביו נפרד בפתח הכלא כ' ניסן תשע"ח
אלפים רבים ליוו את הרב מאמאן בדרכו האחרונה כ"ח טבת תשע"ח
תגובות

הוספת תגובה

מאת:
נושא:
תוכן:
תודה על תגובתך. היא נשלחה לאישור המערכת
אין לפרסם באתר תגובה: המוציאה דיבה, לשון הרע, הפוגעת בפרטיות, מזיקה,
מאיימת או מפירה קניין רוחני. כל הנ"ל מבלי לגרוע בנכתב והמתחייב על פי תקנון האתר.
הצג\הסתר כל התגובות

שלח כתבה לחבר

שם הנמען  
שלח לאימייל
שם שלך  
אימייל שלך
הערות  
שלח ביטול

דווח לעורך

שם שלך  
אימייל שלך
נושא הפניה
שלח ביטול
לדעת החדש בס"ד: אתר לדעת החדש עלה לאוויר - כנסו עכשיו
מדינה יהודית דו"ח הלמ"ס: בשנת 2065 החרדים 32% מהאוכלוסייה
תורה ושמחה שבע ברכות וכתיבת ספר תורה לאחדות ישראל
פשיטת מס הכנסה 35% מהעסקים שנבדקו במא"ש לא רשמו הכנסות
הבוגד במפלגתו מימי אוסלו פחות מטריד אותי דודי שוומנפלד
מה אפשר ללמוד מהכתבה הכי מגוחכת על ה"הדתה"? ידידיה מאיר
רגשי אשמה - מרור זו שאנו אוכלים... על שום מה?! הרב אברהם ישעי'ה שטרן
לקראת תקיפה לכו ונלכה - פרשנות ביטחונית הרב אבישי איפרגון
האם פסקת ההתגברות והמריבות הנלוות יביאו לבחירות? נועם זיגמן
למדור דעות