כ"ג אב תש"פ
לדעת לחיות
הרב אהרן פרידמן ט"ז אלול תשע"ז    15:51 הרב אהרן פרידמן בטורו השבועי: מי אתה באמת?

אילו ידעו אנשים כמה חלש יכול להיות אדם חזק, וכמה קטנים יכולים להתגלות אנשים גדולים, היו רבים חשים הקלה ומביטים אחרת על החיים. לדעת לחיות.

הרעיון שהחיים הם 'גם וגם', גם טובים (לפעמים) וגם רעים (לפעמים), ומה שיקבע איך שנרגיש, תמיד יהיה מה שנבחר להתמקד בו והמשקל שניתן למה שקורה בחיינו, נכון מאוד וקובע, כמעט בצורה בלעדית, גם איך שנעריך את עצמנו ואיך שנרגיש עם עצמנו.


אחד הדברים המביכים אנשים רבים והגורמים להם להיות מבולבלים, הן הסתירות שהם מגלים בעצמם, באופיים ובאישיותם. "חשבתי תמיד שאני אדם חזק, אבל פתאום אני מגלה חולשה שממש לא מתאימה לי". "אני אדם רציני המשקיע הרבה בלימוד ובעבודת ה', ופתאום אני מרגיש קר ומנוכר, חוסר חשק מוחלט. איך זה ייתכן?! האם רימיתי את עצמי?! פשוט חייתי בשקר?!"

אני כבר לא מדבר על הבלבול שנגרם לנו כשאנו מגלים פנים שונות וסותרות אצל אחרים, אצל ההורים ואצל בן הזוג והילדים. "הזאת נעמי?!", נשאל מופתעים, "עכשיו התגלו הפנים האמיתיות שלו!" מוכר לכם?

האמת היא שזו לא סתירה כלל. גם אנשים אמיצים וגיבורי חיל, יכולים להתגלות במצבים מסוימים כחלשים ופחדנים. יראי ה' ואנשים המקפידים על קלה כבחמורה, עלולים למצוא את עצמם ביום בהיר חסרי כל חשק, ומתקשים לתפקד כראוי בכל הנוגע לעבודת ה'. בעלי לב של זהב, עלולים להתגלות ביום בהיר כאנשים שלא אכפת להם, שאינם רגישים דיים, ואנו לא מבינים מאיפה זה בא, מה קורה כאן.

התשובה לתמיהות אלו פשוטה: לכולנו יש צדדים שונים ומגוונים, גם טובים וגם רעים. "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא), "וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום" (בראשית ו, ה). התפקיד שלנו בחיים הוא כמובן, להגביר את הטוב על הרע, אבל מדובר במלחמת יצרים לא פשוטה, וגם אם נהיה בדרך כלל טובים, נגלה, לפחות מדי פעם, צדדים אפלים באישיותנו שלא נדע מאיפה הם צמחו.

גם מצד הביטחון העצמי ואיתנות הנפשית שלנו. אף אחד לא נולד אמיץ וחסר מורא. גם הגיבורים בסך הכל נלחמים ומתגברים, ועושים מאמץ לדכא את הצדדים החלשים שבאופיים ואת המורא שבליבם. אין אפוא כל פלא שלפעמים קורה והצד החלש מתגלה. פתאום יש צירוף מקרים שגורם להם לאבד את רוח הקרב והאומץ שבקרבם. זה לא נעים, אבל לא סוף עולם. זה ממש לא מראה שהם חיו באשליה, אלא שהם אנושיים, וכמו כל יצורי אנוש, יש בהם גם צדדים פחות נחמדים.

שוחחתי עם אדם שלא הפסיק לרטון ולהאשים את עצמו על הקשיים שהוא פוגש בחייו, כשהוא טוען בלהט: "לאחרים אין בעיות כאלו! אני מביט מסביבי, אנשים זורמים ומחייכים, שמחים ומאושרים, ולא חסר להם מאומה! הנה אתה למשל, תמיד במצב רוח טוב, נראה מאושר! (איזו בדיחה!)". צחקתי: אילו ידעו אנשים כמה חלש יכול להיות אדם חזק, וכמה קטנים יכולים להתגלות אנשים גדולים, היו רבים מרגישים הקלה ומביטים אחרת על החיים.

ואחרי הכל, גם אצל החזקים וגם אצל החלשים, מה שקובע איך שירגישו, זה לאו דווקא הצדדים החזקים או החלשים שבהם, אלא מה שהם בוחרים להתמקד בו. אם נשכיל להתמקד בעיקר בחלקים הטובים והחיוביים שבקרבנו, הרי שגם אם יש בנו חולשות וחלקים לקויים, נעבוד עליהם לאט לאט ובסבלנות, אבל באופן כללי נרגיש טוב.

מאידך, אם נמדוד את עצמנו בעיקר לפי החולשות והחלקים הלקויים, לפי מה שאין, ונרגיש שזה מי שאנחנו באמת, ואילו החלקים החיוביים, הם פן נוסף, לא משמעותי ולא עיקרי, אז מובן שנרגיש רע עם עצמנו. והדברים אמורים כלפי כל אחד ואחד מאיתנו.

עבדתי לאחרונה עם בחור חסידי נחמד, ירא שמים (לא בירך על מים בלי לחבוש את הכובע לראשו), שהגיע אלי כשהוא מרגיש רע מאוד עם עצמו, וראה את עצמו כ"סוג ב'". הוא פחד להביע דעתו ולדבר עם חברים בצורה משוחררת, מחשש שיגלו עד כמה הוא חלש ונחות. ומה גרם לו להרגיש כל כך רע?

העובדה שהוא לא לומד מספיק ולא עושה "מה שהוא צריך לעשות". התברר שיש לו איזה ליקוי למידה, ומגיל צעיר השקיע בו אביו כספים רבים כדי לעזור לו, אבל ההתקדמות הייתה חלקית בלבד. אביו דאג בעיקר לחלק הלימודי שלו, וחיפש תמיד דרכים איך לקדם אותו. אבל במהלך מאמציו מה שקרה הוא, שהבן למד למדוד את עצמו אך ורק לפי הצלחתו בלימוד.

זה שהיה בחור מרשים עם חיוך נחמד וחינני הנסוך על פניו תמיד, 'מענשט', אדם רגיש וטוב לב, ירא שמים וכו', כמעט שלא היה לכל זה משמעות בעיניו. כאשר הבעתי את התרשמותי החיובית ממנו, היה בטוח שאני רק מנסה להרגיע אותו.

הסברתי לו את הרעיון, שישים לב ויבין עד כמה המבט של כולנו סלקטיבי, עד כדי כך שכל מה שאנו רואים, אינו המציאות אלא התפיסה של המציאות. זאת אומרת, אותה מציאות ששנים רואים, תיתפס בצורה שונה, בהתאם לדרך שבה הם חושבים ובהתאם לפרשנות שהם יתנו לה. חליפה שתיראה כנחמדה ומתאימה בעיני האחד, עלולה להיראות זולה ולא מכובדת בעיני השני. אירוע ציבורי כלשהו, עלול להיתפס כהצלחה ואירוע יפה בעיני האחד, בזמן שאצל רעהו שציפה לראות ציבור גדול יותר, זה יעורר אכזבה.



לע"מ 

אותו דבר קורה עם ההערכה העצמית שלנו. אותם נתונים שיגרמו לאחד להיות מאוכזב וליפול ברוחו, יכולים לעורר ו'לעשות את היום' אצל השני שהופתע מכך. עובדתית, אין ליקוי, חולשה, או דבר אחר שגורם למישהו להיות מאוכזב ולראות בו כישלון, שלא נוכל למצוא מישהו אחר שיראה בו משהו שממש לא נורא והוא לא ירגיש רע כשזה יקרה אצלו.

במקום להאריך בהסברים, חשבו על תוצאה של %90 על מבחן, משכורת של שמונה אלף שקלים בחודש, משפחה עם שש ילדים, חופשה במשך שבוע ימים, ואפילו זכיה של מאה אלף שקלים – שקל למצוא כאלו שישמחו בכל אלה, בו בזמן שיהיו אחרים שיהיו מאוכזבים ש"רק זה בלבד?!"

בכל אופן, ייעצתי לבחור להפסיק למדוד את עצמו בהתאם ליכולת לימודו, דבר שאין לו שליטה עליו, ליקוי שה' נתן לו ולא הוא בחר בו, ושיפסיק להאשים את עצמו "שאולי היה יכול לעשות יותר" (מה שנכון אצל כולנו, בכל נושא ועניין).

המלצתי לו לשים לב למעלותיו הרבות, ולחשוב בכנות כמה הורים היו מאחלים לעצמם בן נחמד כמוהו, בחור רציני כמוהו? זה לא הלך לו בקלות, אבל לאט לאט הוא התחיל להכיר בערכו, והעז לפנות יותר לחבריו ולדבר עמהם בגובה עיניים. להפתעתו התגלה לו שוב ושוב, שהבחורים בישיבה מעריכים אותו ושחבריו אוהבים אותו, ולאיש אין בעיה רצינית עם זה שהוא "היה יכול לעשות יותר" כדי להצליח וללמוד יותר טוב.

ביקשתי מאביו להפסיק ולשאול אותו בכל עת מצוא אם הוא מתקדם בלימודו, והצעתי לו לקבל את בנו היקר כפי שהוא, בחום ובאהבה. "תן לו הרגשה שאתה מאושר ושמח שהוא בחור טוב ורציני, והראה לו שאתה אוהב אותו באמת ונהנה לשוחח עמו ומכבד אותו כאדם, בלי שום 'אבל' ובלי תנאים". זה לא היה קל בשבילו להרים ידיים ולהפסיק לדחוף את בנו ללמוד יותר.

חוששני שסיפורו הוא הסיפור של כולנו! מי יכול לספור כמה אנשים מוכשרים יש בקרבנו, אבל משום שלימדו וחינכו אותם למדוד את הצלחתם בהתאם לנתון מסוים שבהם היו חלשים (לא טוב ב'עיון', לא שנון מספיק, 'מרובע', לא יודע לשיר, לרקוד, להתפלמס ולנהל ויכוחים, להיות ראש המדברים וכו'), איבדו את כל הערך העצמי והתחילו לראות את עצמם כנחשלים וחלשים, נחותי דרגה.


לתשומת לב כולנו, ובעיקר – המחנכים שבקרבנו !

לתגובות:

 [email protected]

הרב אהרן פרידמן - מחבר הספרים "גם אתה יכול", "כבדהו וחנכהו", "להצליח בחברה", "להתמודד", "אפשר לצאת מזה", "הדרך להערכה עצמית".

השגרה משכיחה את המתנות הגדולות - בואו ניזכר בהן ! כ"ט תשרי תשע"ח
שיחה עם הרב אהרן פרידמן על הספר 'הדרך להערכה עצמית' ה' תשרי תשע"ח
עשרות השתתפו ב'ליל שישי מקצועי' במפתח - אשדוד י"ג אלול תשע"ז
תגובות

הוספת תגובה

מאת:
נושא:
תוכן:
תודה על תגובתך. היא נשלחה לאישור המערכת
אין לפרסם באתר תגובה: המוציאה דיבה, לשון הרע, הפוגעת בפרטיות, מזיקה,
מאיימת או מפירה קניין רוחני. כל הנ"ל מבלי לגרוע בנכתב והמתחייב על פי תקנון האתר.
הצג\הסתר כל התגובות

שלח כתבה לחבר

שם הנמען  
שלח לאימייל
שם שלך  
אימייל שלך
הערות  
שלח ביטול

דווח לעורך

שם שלך  
אימייל שלך
נושא הפניה
שלח ביטול
לדעת החדש בס"ד: אתר לדעת החדש עלה לאוויר - כנסו עכשיו
מדינה יהודית דו"ח הלמ"ס: בשנת 2065 החרדים 32% מהאוכלוסייה
תורה ושמחה שבע ברכות וכתיבת ספר תורה לאחדות ישראל
פשיטת מס הכנסה 35% מהעסקים שנבדקו במא"ש לא רשמו הכנסות
הבוגד במפלגתו מימי אוסלו פחות מטריד אותי דודי שוומנפלד
מה אפשר ללמוד מהכתבה הכי מגוחכת על ה"הדתה"? ידידיה מאיר
רגשי אשמה - מרור זו שאנו אוכלים... על שום מה?! הרב אברהם ישעי'ה שטרן
לקראת תקיפה לכו ונלכה - פרשנות ביטחונית הרב אבישי איפרגון
האם פסקת ההתגברות והמריבות הנלוות יביאו לבחירות? נועם זיגמן
למדור דעות