כ"ב תשרי תש"פ
תמונת אילוסטרציה - אין קשר בין המצולם למכתב צילום: אבי אוחיון / לע"מ
לדעת חינוך
חזקי פרידמן ד' אב תשע"ז    12:18 מטלטל: למה הבן שלי ישן בלילה לבדו ביער ירושלים ?

הרב יחזקאל שובקס מביא סיפור אותנטי ומרגש על אבא שחשב שהוא מכיר את הבן שלו עד שגילה את האמת המרה ופעל כדי לתקן את הקשר עם בנו. לקרוא ולהפנים. חינוך.

שלום הרב שובקס.

הסיפור שלך באמת טלטל את הלב שלי.
בגיל שלושים ותשע נתת לי להבין שבמשך שנים חייתי בתוך טעות איומה.

לפני כמה חודשים, לקראת סוף החורף, קיבלתי שיחת טלפון מבהילה מהמשגיח בישיבה של הבן שלי.
הוא סיפר לי שפתאום נודע לו שהבן שלי לא ישן בישיבה במשך שני לילות.

"איפה הוא כן ישן, אתה שואל?"
ובכן, לילה אחד הוא ישן על כיסא בכותל המערבי, ולילה שני... על ספסל ביער ירושלים !

התברר, כי הבן שלי חווה התעללות אכזרית מצד קבוצת חברים בפנימייה. הם ירדו לחייו בצורה זוועתית, והוא לא סיפר כלום לאף אחד. אך בלילה אחד, כשכבר לא היה יכול לסבול יותר – הוא פשוט הודיע שהוא הולך הביתה, וברח מהישיבה.

הביתה הוא לא הלך. הוא נסע לכותל, שם העביר לילה טרוף שינה בישיבה על כסא תחת קור ירושלמי עז. למחרת בבוקר הוא חזר לישיבה כאילו כלום לא היה, ובלילה התכוון שוב לשחזר את מעשה ליל האתמול, בכותל המערבי.

אך כשהגיע לכותל בלילה ראה מרחוק מכר מהשכונה שלנו, ובאותו רגע הסתובב והסתלק מהמקום. את אותו לילה הוא העביר ביער ירושלים ליד צובה, בחושך מוחלט ותחת פחד אימים !

טראומת הלילה ביער שכנעה אותו שעדיף כבר לסבול מהחברים בישיבה מאשר להיות מסויט ולבד ביער חשוך.

כשנודע הסיפור למשגיח, מיהר לשתף אותי במה שקרה לבן שלי.

עוד באותו יום הגעתי לישיבה ויצאתי עם בני לטיול רגלי ולשיחה ארוכה, במהלכה סיפר לי על מה שקורה לו.

אודה ואתוודה. כמה שהצטערתי לשמוע את הסיפור הנוראי שלו, הוא גרם לי לשמחה קטנה ולצביטת גאווה בלב.

כשניסיתי להבין למה הוא לא שיתף אותי בדברים הקשים שעברו עליו, הוא אמר לי: "אבא, לא סיפרתי לך כלום, כי לא רציתי לגרום לך צער".

לא הייתי יכול להימלט מהמחשבה על הבן היקר והאוהב שלי, שכל מה שעמד לו בראש, הוא לא לצער את הוריו. איזה ילד צדיק יש לי, שמוכן לסבול עד כדי כך ובלבד לקיים בהידור מצוות כיבוד אב ואם, כמעשה דמא בן נתינה בשעתו.

במבט לאחור, אני נדהם מעצמי שהמילים שלו לא חבטו בי, לא עצרו אותי ולא הדליקו אצלי נורות אדומות מהבהבות... במקום זה שמחתי בחלקי ובילד המחונך והצדיק שלי.

בשבוע האחרון, הכל התהפך לי.

קראתי את הסיפור שכתבת, ועוד לפני שסיימתי, הגרון שלי נשנק והעיניים שלי התמלאו דמעות.
פתאום, בבת אחת, חבטה בי התובנה, עד כמה אני אטום! עד כמה הילד שלי מרגיש מרוחק ממני !

אני ישן במיטה, על מזרון וכרית נוחה, תחת שמיכת פוך עבה, והבחור הצעיר שלי יושב בתוך מעיל, לופת בידיו הקפואות ספסל עץ קר ביער ענק, מפחד מהצללים ומהקולות שמסביב – ולרגע הוא לא מעלה בדעתו לפנות אלי, 'כדי שלא לגרום לי צער' !

רבונו של עולם! הרי אני האבא של הילד הזה! ואם הילד הזה סובל, אני הרי סובל הרבה יותר! ואם הוא לא מספר לי את מה שעובר עליו – אני מתייסר עוד יותר !

והרי זה בדיוק התפקיד שלי כאבא, להיות בשבילו כשצריך, להיות לו אוזן קשבת, ולעזור לו בכל מצב!
ואם הבן שלי לא מרגיש את זה. אם הוא חושב שהוא יצער אותי בזה שאדע מה עובר עליו – זה הרי סימן מובהק שהוא מרגיש שבלב שלי אין מקום עבורו !

שהכרית שלי יותר חשובה לי מהספסל הקר שלו.
שהנוחות שלי יותר חשובה לי מהסבל שלו.
יומיים התהלכתי סהרורי.
לא סלחתי לעצמי שכל כך אטום הייתי.

ומה ששבר אותי יותר מהכול, זו המחשבה שהבן שלי סבל כל כך הרבה, בבדידות נוראה כל כך, ואני עוד הסתובבתי בתחושה טובה שהבן שלי מחונך וצדיק, ומהדר במצוות 'כיבוד אב'...

היום בבוקר קמתי, והחלטתי שאני לא יכול להמשיך ככה יותר.
בלי הרבה מחשבה הגעתי הבוקר לישיבה, קראתי לבן שלי ויצאתי איתו לשיחה.

בתוך הדברים, פשוט התיישבתי מולו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו את המילים הבאות:

אבריימי, אני רוצה שתדע, שכאבא מאוד קשה לי לדעת שהילד שלי סובל, אך הרבה יותר קשה לי לדעת שהילד שלי סובל והוא לבד...

גם אם קשה לאבא לשהות עם ילדו בבית-החולים ולראות אותו מתייסר, עוד יותר קשה לו לישון אז במיטה בבית ולדעת שהילד שלו סובל לבד.

אבריימי, אני פשוט מבקש ממך שתשתף אותי בכל מה שעובר עליך, גם דברים קשים שאתה בטוח שמאוד אצטער לשמוע אותם.

השתתקתי.
הבן שלי היה המום.
הוא לא שמע ממני אף פעם מילים כאלו, וברגע הראשון לא ידע איך להגיב.

עכשיו, כשכבר הייתי מוכן להיות איתו בסבל שלו, ידעתי היטב לזהות למפרע עד כמה נשך שפתיים עד היום, עד כמה לא שיתף אותנו במה שעבר עליו, עד כמה הוא היה פשוט לבד, ועד כמה הבדידות הזו פצעה אותו.

ומהר מאוד התברר עד כמה.

לא עברה דקה תמימה, והסכר נפרץ.

הוא דיבר ללא הפוגה. במשך שעה ארוכה הוא סיפר על הכל, ואני רק ישבתי והקשבתי, והקשבתי, והקשבתי... ובתוך דקות ספורות הדמעות התחילו לזלוג על פניי, והצטרפו לבכי המטלטל שלו. לא היה שייך אחרת.

כל מה שחשבתי שאני יודע עליו, התגמד לעומת מה ששמעתי ממנו. לראשונה בחיי, רק אחרי שבאמת הייתי מוכן לשמוע, התוודעתי באמת למה שעובר עליו.

את התחושה שהיתה לשנינו בסוף השיחה – אני לא יכול לתאר לך במילים.

הייתה שם פתיחות טהורה, הבנה אינסופית, קבלה מוחלטת, ואהבה גדולה מאוד.

היום בבוקר, אני והבן שלי פתחנו דף חדש בחיינו. דף חלק, טהור ופתוח.

הרב שובקס היקר, אני לא יודע עד איפה הגיע המייל שלך ומה זה עשה לאנשים.

אבל אני יכול לומר לך, שאת הבן שלי (ואת שאר הילדים שלי) – הוא הציל!

לא נשאר לי אלא לכעוס למה שלחת את המייל החשוב הזה רק עכשיו...


לסיום כותב הרב יחזקאל שובקס, ר"מ בישיבה, 
בעל מחבר הספר 'יוצא מהלב'. 


בשבועיים האחרונים, מאז שפרסמתי את הסיפור על הבחור שנתן לחבר שלו למות, תיבת המייל שלי סוערת, כפי שלא סערה מעולם.

קרוב לשלושת אלפי (!) אנשים פנו אלי וביקשו לקבל את חוברת ההדרכה המיוחדת שכתבתי להורים.
(אם עדיין אין לכם אותה, זו ההזדמנות שלכם לקבל אותה, ללא תשלום, באמצעות פניה לכתובת המייל שלי:
[email protected] )

הפניות הגיעו מכל רחבי ארצנו, אך גם מלונדון, אנטוורפן, פריז, ארגנטינה, ניו-יורק, טורונטו ועוד.. פנו מורים וראשי ישיבות, יועצים חינוכיים, עובדים סוציאליים, אך בעיקר - המון אבות ואימהות.

אנשים סיפרו עד כמה המייל נגע ללבם, עד כמה המסר בסיפור הזה חולל בהם מהפכה אדירה וגרם להם לחשב מסלול מחדש, ועד כמה הוא העמיק בהם את ההבנה של הצורך להעניק לילדים את תחושת הבטחון, שתמיד, תמיד הם יהיו איתם, ולא נגדם, ושתמיד הלב שלהם יהיה פתוח בשבילם, באהבה גדולה שאינה תלויה בשום דבר.

פתאום אנשים הבינו עד כמה הילדים כמהים לשמוע מהם משפטים כמו: תמיד אבין אותך. תמיד אעמוד לצדך כדי לעזור לך.

וכשהילדים שמעו את זה, הסיפורים התחילו לזרום.

קיבלתי מאות תגובות מרגשות, וביניהם כמה וכמה סיפורים מרטיטי לב. את אחד מהם הרגשתי חובה להציג בפניכם.

המסר החשוב הזה, שהועבר בשבועיים האחרונים בקרב אלפי משפחות, הוא הצעד הראשון להענקת הביטחון הרגשי שהילדים שלנו כה זקוקים לו.

יחד עם זאת, מתוך כל התגובות הרבות שהגיעו אלי, הבנתי שקיים ביקוש עצום למענה רחב הרבה יותר לנושא החיוני הזה.

בשנים האחרונות אני מוסר סדנאות 
'פתח לו' למורים ולמחנכים, בהם אני מעביר כלים מעשיים שעל ידיהם מגיעים המשתתפים לרמת פתיחות רגשית גבוהה עם עצמם ועם תלמידיהם, מה שעוזר להם לבנות עם התלמידים קשר של אמון, קשר של בניה, וקשר בטוח שמאפשר לילדים ולנערים לפתוח את הלב, לשתף, לבקש ולקבל תמיכה כשהם זקוקים לה.

בשבועיים האחרונים הבנתי עד כמה סדנאות ומפגשים כאלו חשובים דווקא להורים ! לאבות ואמהות של ילדים, שיותר מכל אחד ואחת בעולם, רוצים להעניק לילדים שלהם את הביטחון הרגשי החיוני כל כך.

לאור זאת, אני שוקד בימים אלו על תוכנית מעשית של פתיחת סדנאות להורים, שבהן נוכל ללמוד איך לפתח את הקשר עם ילדינו בצורה נכונה ולהביא אותו לרמת פתיחות גבוהה, שבה אנחנו נהפוך לכתובת הראשונה אצל ילדינו !



תגובות

הוספת תגובה

מאת:
נושא:
תוכן:
תודה על תגובתך. היא נשלחה לאישור המערכת
אין לפרסם באתר תגובה: המוציאה דיבה, לשון הרע, הפוגעת בפרטיות, מזיקה,
מאיימת או מפירה קניין רוחני. כל הנ"ל מבלי לגרוע בנכתב והמתחייב על פי תקנון האתר.
הצג\הסתר כל התגובות
1. נכון עד כאב
31/07/2017
ברכי
פשוט לפעמים צריך להתעורר ולעצור רגע מהמרוץ של החיים
הגב לתגובה

שלח כתבה לחבר

שם הנמען  
שלח לאימייל
שם שלך  
אימייל שלך
הערות  
שלח ביטול

דווח לעורך

שם שלך  
אימייל שלך
נושא הפניה
שלח ביטול
לדעת החדש בס"ד: אתר לדעת החדש עלה לאוויר - כנסו עכשיו
מדינה יהודית דו"ח הלמ"ס: בשנת 2065 החרדים 32% מהאוכלוסייה
תורה ושמחה שבע ברכות וכתיבת ספר תורה לאחדות ישראל
פשיטת מס הכנסה 35% מהעסקים שנבדקו במא"ש לא רשמו הכנסות
ויתורו את הארץ: 3 רעיונות לטיולים בארץ תוכן שיווקי
איך לטשטש פגמים בעור הפנים ? תוכן שיווקי
מגיעים אורחים לשבת ? כך תעשו את זה נכון תוכן שיווקי
לארח בקלות ובזול - איך עושים את זה נכון? תוכן שיווקי
המרכז הרפואי "שמיר" מציג: החזר מונית לכל יולדת רחלי לוין
למדור משפחה