כ' תשרי תש"פ
לדעת לחיות
הניה גולדברג ג' אב תשע"ז    11:13 להחזיק בידיים או לתת יד ? הניה גולדברג

האם אנחנו כהורים מנסים 'להחזיק' את הבן/בת בשידוכים בידיים שלנו או שאנחנו מסוגלים לשחרר ורק לתת יד וכתף תומכת כשצריך. לדעת לחיות.

ילד בן 3 ניסה לחצות את הכביש, אמא תפסה את ידו בהחזקה אמיצה. האם היא היhתה יכולה רק לתת יד בלי לתפוס אותה חזק? בוודאי, אך אז היhתה לילד אפשרות להוציא את היד ולרוץ אל הכביש. אם הוא ילד יותר גדול שמבין כבר מה זה כביש, הוא לא היה בורח אליו, גם אם ההחזקה היhתה מינימלית.

שמתם לב שיש כאן שני סוגים של נתינת יד? הראשון, נתינה עם החזקה חזקה, השני – רק נתינה?

בשניהם הילד מרגיש את המגע של אמא בידו. וטוב לו. בראשון המגע הזה שומר עליו בנחישות, בשני – יש חמימות של התחושה, אך ללא השמירה עליו. שני סוגים אלו של נתינת יד פועלים גם בשידוכים.

יש שידוכים שבהם הבת מרגישה מוחזקת בהחזקה ברורה ששומרת עליה ונותנת לה את ההרגשה של נוכחות הורית מגוננת ומקדמת. ויש שידוכים שבהם יש לבת תחושה טובה של התעניינות ואכפתיות, אבל השדה פתוח גם לבדידות ולהתכנסות לתוך קונכיה, ומצד שני לעצמאות ולשמירה על הפרטיות.
מה קורה אם הבת זקוקה לזמן לעיבוד החוויות שקורות לה בפגישה?


בת אחת סיפרה, שכשהיא חוזרת מפגישה, היא איננה מעוניינת לדבר על מה שהיה. לא בגלל צורך של הסתרה, אלא יותר של התכנסות פנימה ומחשבות. יקשה עליה אם אמא תמתין לשובה ומיד תשאל, "נו, מה היה?"

ומצד שני, אמא יש לה חלק ברור בשידוך. היא זו שקיבלה את ההצעה והיא זו שעשתה את הברורים ומרגישה שותפות אמיתית עם הבת.

עלינו להבין שיש אנשים שהעיבוד שלהם יותר ארוך. לא מתוך התנגדות לעצם ההתעניינות, אלא יותר כצורך וכחלק של האישיות.

המענה לשדכנית, או השיח עם ההורים, לא חייבים להתקיים באותו ערב. אפשר לתת לבת אפשרות "לישון על זה" ורק אז להתחיל לדבר. האמינו לי, ההמתנה עד למחרת בבקר, רק מקדמת, לכאן או לכאן.

בת אחרת מספרת, שהיא נהנית מהקשר עם ההורים, אך בעניינים שבהם השידוך קצת יותר רציני, היא מרגישה שאיננה יכולה לשתף אף אחד, לא באותו ערב ולא בכלל. העיבוד העצמי שלה מספק אותה ואין לה שום צורך או רצון לשוחח על כך.

האם נוכל לעשות כאן הבחנה נוספת בין בנות 20 - 19 שיצאו זה עתה לשטח, ובין בנות שנמצאות כבר כמה שנים בשידוכים?

הבת הצעירה, זקוקה מאד להחזקה ולכיוון דרך. השניה, "המנוסה" כבר "היתה מספר פעמים בסרט הזה" ולמדה משהו על התהליך. ולכן איננה זקוקה לליווי כה צמוד. ואם אנחנו חוזרים שוב לאנלוגיה של החזקה הורית חזקה או חלקית, יש מעלות וחסרונות בשניהם. יש מי שזקוקה כל הזמן להוכחות שההורים אתה, ויש אחרת שאוהבת את ההורים אך למדה לחשוב יותר בעצמה.

השאלה היא מה התפקיד שלנו כהורים? האם עלינו רק לפעול בשידוכים של ילדינו, או אולי לפעמים, עלינו להימנע? ובמילים אחרות, האם, אם אנחנו מזהים שהם לא כל כך עונים, האם יש בכוחנו לעצור ולחכות בסבלנות, עד שהם עצמם ירגישו נח לבוא ולספר לנו מיזמתם?

הניה גולדברג, פסיכותרפיסטית לענייני משפחה ושידוכים

 02-6424049

[email protected]
 

מטבע אחד ושני צדדים לה - הטור של הניה גולדברג כ"ו שבט תשע"ח
הניה גולדברג: התארסתי והתחרטתי - כמעט א' שבט תשע"ח
הניה גולדברג: יש התאמה או תקשורת ? ט"ו טבת תשע"ח
תגובות

הוספת תגובה

מאת:
נושא:
תוכן:
תודה על תגובתך. היא נשלחה לאישור המערכת
אין לפרסם באתר תגובה: המוציאה דיבה, לשון הרע, הפוגעת בפרטיות, מזיקה,
מאיימת או מפירה קניין רוחני. כל הנ"ל מבלי לגרוע בנכתב והמתחייב על פי תקנון האתר.
הצג\הסתר כל התגובות

שלח כתבה לחבר

שם הנמען  
שלח לאימייל
שם שלך  
אימייל שלך
הערות  
שלח ביטול

דווח לעורך

שם שלך  
אימייל שלך
נושא הפניה
שלח ביטול
לדעת החדש בס"ד: אתר לדעת החדש עלה לאוויר - כנסו עכשיו
מדינה יהודית דו"ח הלמ"ס: בשנת 2065 החרדים 32% מהאוכלוסייה
תורה ושמחה שבע ברכות וכתיבת ספר תורה לאחדות ישראל
פשיטת מס הכנסה 35% מהעסקים שנבדקו במא"ש לא רשמו הכנסות
ויתורו את הארץ: 3 רעיונות לטיולים בארץ תוכן שיווקי
איך לטשטש פגמים בעור הפנים ? תוכן שיווקי
מגיעים אורחים לשבת ? כך תעשו את זה נכון תוכן שיווקי
לארח בקלות ובזול - איך עושים את זה נכון? תוכן שיווקי
המרכז הרפואי "שמיר" מציג: החזר מונית לכל יולדת רחלי לוין
למדור משפחה