כאב גדול הוא, לראות את כמות הרווקים/רווקות בציבור שלנו, שכבר מזמן עברו את גיל השידוכים הסטנדרטי, והם מסתובבים כפופי ראש משהו, נחבאים אל הכלים, ממעטים להשתתף בכנסים/שמחות, בשל הבושה הגדולה על עצם היותם "פנויים" עדיין.
ובכן, גיל בחורה המועמדת לשידוך בציבור הוא בדר"כ 20-18 . גילו של בחור המועמד לשידוך בציבור הוא: 18- 22
כל גיל העולה על גילאים אלו נחשב ל"שידוך מאוחר". אף שכיום ישנן בנות רבות שעוברות את גיל ה"שיא" בסקרים ומבוגרות הרבה יותר, ישנן רווקות לא מעטות בגילאי ה-24-30. וכמובן גם הרבה רווקות בגילאי 30-40.

הציבור תוהה :"למה היא נתקעה? מדוע לא התחתנה עד כה? וודאי יש סיבה סודית מאחורי התעלומה..."והלחשושים מתחילים להתפשט כאילו משהו "מוזר" מתרחש "שם"...
לשמחתנו, מסתבר שגם בחורות בגילאי 22+ מוצאות ברוך ה' את זיווגן ומקימות בית נאמן בישראל.

אך מה קורה עם אותם אלו שלא מצאו עדיין את החצי השני שלהם, והם נמקים מכאב בשל גילם המופלג ובדידותם בחברה?
הבה נסקור את האפשרויות שגרמו לכך שפלוני אלמוני נותר ללא שידוך, בגילו המבוגר (סטיגמטי, כמקובל בחברה החרדית)ואלו הפרמטרים :
* מוצאו מהווה בעיה : דהיינו, חצי-חצי/עדות המזרח/ חסידות זו או אחרת שאיננה מתאחדת עם חצרות אחרים/אחר
* חוסר ייחוס מספק: בית פשוט
* הורים: עובדים/ עובדים ולומדים/ חסרי השכלה או מקצוע
* אחים: לא דתיים מספיק/ חולים/ שונים/ מיוחדים/ אינם "בולטים"
* מוצא האם, מוצא האב
* מצב כספי: אינם יכולים לתת דירה/ או חצי דירה/ מצב כלכלי ממוצע במשק הישראלי/ או ירוד מכך
* מראהו של המועמד לשידוך: אינו איסתטי/ מוזנח/ מבוגר/ מיואש/ מלא...
* עיסוקו של המועמד: אינו לומד (מספיק)
  של המועמדת: אינה עובדת/או אינה "מכניסה" מספיק.

מוטל עלינו כהורים לשחרר את הצרכים המפורטים מעלה, להתגמש ולבדוק מיהו הבחור ומיהי הבחורה, מהי מהותם, כדי לאפשר להם, להשתדך בזכות מעלותיהם, על אף חסרונו של פרמטר זה או אחר!
ומאידך, אם כול הפרמטרים המסומנים למעלה עונים על "הדרישות"- משמע שיש כאן משהו אחר שמעכב..
ומה עם העובדה שהרווקים "תקועים" בשל עקשנותם והבררנות שלהם, האם זה נכון? האם ניתן לתלות את היותם רווקים עדיין בשל היותם עיקשים בעקרונותיהם או בוררים יותר מידיי?
 מניסיוני, אני חייבת לומר, שאכן כל רווק או רווקה בגיל מבוגר(יחסית) – "תקועים" מנטאלית , רגשית או מעשית, וצריכים לבדוק מה "תקוע" אצלם, ולדאוג לשחרר תקיעות זולמפרע. אפרט כמה אפשרויות נפוצות:
-  יותר מסביר, שהרווק חרד מהקמת בית משלו, זוהי תופעה מאד מצויה ושכיחה. חשוב לציין שחרדה זו "יושבת" בתת מודע של האדם והוא עשוי להכחישה במודע...
-- אם בביתו של הרווק הייתה אווירה לא נעימה בין ההורים – הפחד מהקמת בית הוא מעין פוסט-טראומה , חשש שמעכב באופן משמעותי את היכולת שלו להגיע להחלטה גורלית בנושא הזוגיות.
-- יתכן  וה"תקיעות" היא בשל ציפיות לבן זוג מושלם, "האביר על הסוס" ללא רבב, ולמעשה אין "חיה" כזאת, אין אפשרות שיהיה בעולמנו אדם שהוא "כליל המעלות", תמיד יהיה על מה לוותר והעיקר יגבר על הטפל.
-- יכולה להיות "תקיעות" בשל המחשבה "אולי אני מפספס/ת את ההצעה הבאה , הצעה טובה יותר...עדיף לי לחכות שיופיע האחד/אחת המושלם עבורי .."
-- אפשרות נוספת: אולי זה הייאוש: "כבר לא יימצא מי שיתאים לי" או "נגזר עליי לא להתחתן"...
ישנן סיבות רבות נוספות ל"תקיעות המחשבה" אצל הרווק המתבגר, קצרה היריעה מלפרטם.

מסקנה: הנני ממליצה בחום, לכול רווק/ה באשר הוא, לפנות לאיש מקצוע, ולברר מה "תוקע" אותו/תה, כי כול זמן שהתקיעות אינה באה לידי פתרון - הרווק אינו יכול להשתדך גם אם ינסה בכול כוחו, ה"תקיעות" עוצרת את גלגלי הרוח ואיננה מאפשרת לבן הזוג להתקרב ולהגיע לכלל סגירה!
לסיכום:
כאשר הרווק המתבגר אינו משתדך, יכולות להיות לכך שתי סיבות עיקריות:
1. ההורים המקפידים על כל פרט בדרישותיהם – חובה עליהם לשחרר ולהתגמש.
2. "תקיעות" הרווק/ה : יש לבדוק את סיבת ה"תקיעות" ולשחררה.
***

מעוניינים לדעת איזו אישיות אתם?איזו עבודה מתאימה לכם? איזה שידוך יתאים לכם? לחצו כאן